ת.ז. פרק 9

שורשים:
די ח'לאס יש לי כבר הרעלת בתי קפה. והפעם אתם לא תאמינו אם אספר לכם שגם היום ישבתי בקפה ביפו מול מישהי וגם היא בלעה אותי, ככה סתם, בלי בושה. מה הדיבוק הזה האוחז בנשים בחברה המדרובה הזאת? אתמול מזרחית והיום רוסיה. את לא נראית רוסיה, מספרת לי שאומרים לה, וזה אמור להיות מחמאה, היא מוסיפה. את לא נראית ערביה. את לא נראית מזרחית. רבק, אז כמו מה אני נראית? כמו מה אתם נראים? שם במודל השולט?
התגעגעתי היא אומרת. לשורשים. שנים התנתקתי, כי התנגדתי לדרך בה הסתעפו באדמה, לא אהבתי את האדמה הזאת בכלל. והיום אני חייבת לחזור לשם. ולהימצא. ועדיין זה קשה.
ואז נזכרתי במשפט אחד, כאילו נכתב בדרך אגב, בספרו האחרון של סייד קשוע: אדם זה אדם, ועץ זה עץ. ופתאום שוב מתבהרת התמונה: אני יכולה להיות מכל מקום, כי אחת היא האדמה.